החלטה בתיק ת"א 21940-11-11

                             החלטה בבקשה לדחייה על הסף

1.     ביום 13.11.2011 הגישו  המשיבים תביעה נגד המבקש ונגד נתבעים נוספים - עיריית צפת (להלן: העיריה), עמותת מדרשה תורנית עיר עתיקה צפת (להלן: העמותה) ומנהל העמותה, אברהם זילברשטיין (להלן: זילברשטיין). תמצית עובדות כתב התביעה הינה כדלקמן: במהלך ביצוע עבודות שיפוץ ושחזור של העיר העתיקה בצפת, בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת, הרסו המבקש והעיריה מבנה ששימש כבית למשיבים, אשר להם זכויות (קנייניות וחוזיות) בחלקה 38 בגוש 13054 בעיר העתיקה בצפת. על הריסות הבית בנו המבקש והעיריה, ללא רשות מהמשיבים,  מקלט ציבורי, בית קפה, שירותים ציבוריים וחדר פחי זבל, כאשר המבקש חתם על תכנית הבניה (נספח ב' לכתב התביעה) והעיריה נתנה את היתרי הבניה.  לימים אישרה העיריה שינוי מבני, שהביא להפיכת המבנה למשרדים המשמשים את העמותה. דרישות בא כוחם של המשיבים, החל מיום 25.6.2006, מהעמותה (באמצעות מנהלה, זילברשטיין) ומהעירייה, לפינוי המבנה ולתשלום דמי שכירות ראויים, לא נענו. מאחר, ולטענת המשיבים, המבקש ושאר הנתבעים השתלטו על הנכס כבר משנת 1984, הגישו המשיבים את תביעתם - למתן צו עשה לפינוי המבנה ולתשלום דמי שכירות ראויים בסך 756,000 ש"ח. 

2.     בכתב ההגנה שהגיש המבקש הוא טען, בין השאר, כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, שיהוי, העדר יריבות ועקב היותה קנטרנית.

באשר להתיישנות ושיהוי, נטען כי לפי לשון כתב התביעה, מדובר בעילות שנולדו בשנות החמישים. צויין כי מדובר בשיהוי ניכר בהגשת התביעה, דבר המצביע על זניחת התביעה על ידי המשיבים. למבקש, כך נטען, נגרם נזק ראייתי מהותי. באשר להעדר יריבות - נטען כי כתב התביעה איננו מצביע על עילת תביעה כנגד המבקש. עוד נאמר כי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, שכל מטרתה הינה להתעשר שלא כדין על חשבון המבקש.

בדיון ביום 13.2.2013 הרחיב בא כוח המבקש את טיעונו, והדגיש כי כלפי המבקש לא נטען על החזקה ושימוש שלא כדין בנכס, וממילא אין המשיבים זכאים כלפיו לסעדים המבוקשים. הוא הבהיר כי לאור חלוף השנים לא ניתן היה לאתר את תיק הבניה והתוכניות, דבר שמשמעותו הינה גרימת נזק ראייתי למבקש. 

3.     בא כוח המשיבים סבר כי קיימת יריבות עם המבקש, מאחר וכל אשר התרחש בשטח ובנכס נשוא כתב התביעה הינו באחריות המבקש, אשר הינו בעל זיקה לנכס, ביחד עם העיריה. לתמיכה בטיעון זה הפנה בא כוח המשיבים לאמור בכתב ההגנה שהוגש על ידי העיריה.  באשר לטענת השיהוי, טען בא כוח המשיבים כי אמנם חלק מהמשיבים הם בעלי זכויות בנכס משנת 1956, אולם לנוכח העובדה כי משנת 2006 נעשו על ידיהם פניות - אין מדובר בשיהוי.

4.     שיהוי והתיישנות

בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים,  פ"ד נז(5) 433,  447 - 448  דן בית המשפט במקומו של מוסד השיהוי בהגשת תובענה בתוך תחומיה של תקופת ההתיישנות האזרחית ובטרם חלפה. השופטת פרוקצ'יה קבעה  כי "זוהי טענה קשה ברבדים שונים.  מעצם טיבה היא מבקשת להתערב ולשנות תקופת התיישנות שנקבעה בדין על דרך קיצורה, ועשוייה לפגוע בציפייתו של התובע לכלכל צעדיו לפי טעמו במסגרת תקופת ההתיישנות המוכרת בחוק".  מאחר וקבלת טענת שיהוי מרחיבה את מניעת הגישה של בעל דין לערכאות, ואף עלולה להמריץ תובע להגיש את תביעתו ולהרתיעו מלחפש פתרונות חלופיים,  הרי התנאים לקבלתה הם מחמירים ונסיבות החלתה נדירות.  ההשתהות בהגשת תביעה אינה, כשלעצמה, שיהוי כמובנו במשפט.  על מנת לזכות בטענת שיהוי,  על המבקש להוכיח כי (1) בנסיבות המקרה התובע זנח את זכות התביעה העומדת לו, או  (2) שבמשך הזמן הנתבע שינה את מצבו לרעה.  יש המוסיפים תנאי חלופי שלישי  שעניינו  (3) שיהוי שנגרם עקב חוסר תום ליבו של התובע.  "יש המדגישים את הקשר בין השיהוי לבין תורת ההשתק מכוח מצג המהווה פן של תורת תום הלב השזורה בכללי המשפט האזרחי" (פסקה 14 לפסק הדין בפרשת תלמוד תורה). לבית המשפט שיקול דעת להעריך באילו נסיבות יקבל את טענת השיהוי. עליו לשקול ולאזן בין מכלול השיקולים שעיקרם האינטרסים ההדדיים של בעלי הדין ומאזן הנזקים ביניהם. ככל שמדובר בתביעת זכות בעלת משקל רב יותר, כך יירתע בית המשפט מחסימתה בטענת שיהוי.

במקרה הנוכחי, כל שנטען בכתב התביעה כנגד המבקש מצוי בסעיף 4 לו. נאמר שם כי בתחילת שנות החמישים הרסו המבקש והעיריה את המבנה ששימש כביתם של המשיבים, וכי המבקש חתם על תכנית הבניה ("אף כי לא ברור על סמך איזו זכות נטענת") מבלי לברר את זהות הבעלים האמיתיים של הנכס. הגשת תביעה נגד המבקש, בגין מחדל שנטען כי נעשה על ידו לפני כששים שנה, מהווה שיהוי ניכר, בו מתקיימים כל התנאים שנקבעו בפסיקתנו המאפשרים מחיקת התביעה על הסף. המתנה של למעלה משנות דור מצביעה על זניחת התביעה כלפי המבקש. בנוסף, הנזק הראייתי שנגרם במהלך תקופה זו למבקש הינו שינוי מצבו לרעה.

אשר על כן, דין הבקשה לדחיית התביעה להתקבל, הן מהטעם של שיהוי והן מהטעם של התיישנות.

לאור תוצאה זו אליה הגעתי, אין צורך להידרש לשאר טענות הסף.

5.     אשר על כן, התביעה כנגד המבקש נדחית.

המשיבים ישלמו למבקש הוצאות בסך 7,500 ש"ח תוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, י"ד אדר תשע"ג, 24 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: